הרפיה בעזרת הנשימה לפחות 4 דקות.
וכעת שאני מרגישה ששלווה וביטחון עוטפים אותי, אני הולכת למקום השקט הפנימי שבתוכי, למקום שהוא רק שלי, אני מרגישה נוכחת במקום הזה, אני מתבוננת סביבי כיצד הכול נראה, כיצד אני נראית, מה אני לובשת, איך אני מרגישה.
אולי זו הפעם הראשונה שאני מגיעה למקום הזה, אולי הייתי בו כבר בעבר, אני נושמת פנימה לתוכי את האנרגיה של המקום הזה, מתחילה להרגיש את הכוח שממלא אותי, עולה מתוך הבטן התחתונה שלי וממלא את כל כולי. אני נושמת את הכוח הזה לכל פינה בגוף.
אני בוחנת את הגוף שלי האם יש מקום כואב, פגוע, חסום ונושמת לשם בעדינות ונושפת מתוכו את הכאב החוצה, שוב ושוב עד שהמקום משתחרר. כעת אני בוחנת את גוף הרגש שלי האם יש שם כאב, פצע, זיכרון ישן ושוב אני נושמת לתוכו באהבה וממיסה את הכאב עד שהוא נמוג.
כעת אני מתבוננת היכן אני קשורה, היכן יש עלי אזיקים, משקל עודף, תפיסה שגויה ובעזרת הדמיון הנפלא שלי, אני מנפצת את המחסום פעם אחר פעם עד אשר אני רואה את עצמי משוחררת, פעם נוספת אני סוקרת את חיי ובוחנת האם יש מעמסה שעדיין לא השתחררתי ממנה ומורידה אותה מעל כתפיי.
אני מרגישה כעת חופשייה, בריאה. מאושרת, חיונית, קורנת, גמישה, מאושרת, בוהקת.
ברגע זה אני יוצאת למסע ממקום השקט הפנימי שלי, לפני מתפתל שביל ואני מתחילה ללכת עליו, השביל נע בין שדות ועצים, אני מתבוננת בנוף שמסביבי נושמת אותו לתוכי, מרגישה את החופש פועם בעצמותיי, לא אוותר עליו לעולם. השביל מתחיל לתפס על גבעה ואני אחריו עולה בגבעה למרומייה, משקיפה על הנוף המתגלה לפני עם כל צעד נוסף. כמו ציפור אני עפה מעל האדמה. בראש הגבעה בין חורשת עצים ניצב בית אבן קטן, אני פוסעת לי פנימה בביטחון בהרגשה שכבר הייתי כאן, נכנסת לי פנימה, אור ממלא את הבית.
במרכז ניצב שולחן ועליו ספר גדול וסגור, אני פותחת את הספר לרווחה ובתוכו כתובה עבורי מילה ........ או סמל מצויר. אני מאמצת לליבי את המילה, נושמת אותה פנימה ומודה. סוגרת הספר יוצאת מהחדר ומתחילה לחזור חזרה, נושאת עמי את המילה, הסמל שקיבלתי, יורדת בשביל בצעד קליל לנקודת ההתחלה, נפרדת ממקום השקט שבי ויודעת שתמיד אוכל לחזור אליו לעזרה.
כעת בזהירות רבה אני מתחילה לחזור גם לכאן מרגישה את ידיים, את רגליים הנשימה הסדירה, מסתובבת על צידי כמו עובר ומרפה.
